אז אולי שישי זה יהיה היום הקבוע?

בפוסט הקודם התחלתי לספר לכם מאיפה באה ההצתה בכלל של עניין הנרות...

אז זה היה בשנת 2014, שנה אחרי הגירושין והמסע לחיפוש האושר והעושר פקדה את כפר סבא מיני סופת טורנדו... החשמל מאז זה לא החלק החזק של העיר בכל הקשור לגשם וסערות קטנות.. הראשונה להתנתק.

זה האט את הקצב.. שבוע בלי חשמל, הצליח לגלות לנו מי השכנים, כל יום בחיפוש אחר האור..

רכשתי מלא נרות, הצפתי את הבית והרגשתי שגיליתי יקום חדש.. מאז שנת 2014 אני כמעט כל ערב מדליקה מס נרות ועוד תאורת צד קטנה.

בשנת 2017 עשיתי סדנת תכשיטים בהודו, באיזה כוך קטן.. אבל ממכר, חזרנו שוב בשנת 2019 לאותה הסדנא בדיוק.

באותם ימים עוד הייתי צלמת חתונות ( 17 שנים של רגעים מנצחים והפקה של צוות שלם..) שחיפשה ושאלה איך יוצאים מזה...מאוד קשה לנטוש עסק מצליח עם מלא הוכרת תודה.. אבל מה שנקרא אם אני לא הוצאתי את עצמי מזה, אז פרצה הקורונה.. ולפעמים בצחוקים שלי ביני לבין עצמי הרגשתי שזה בגללי... בשבוע הראשון של הסגר מצאתי את עצמי עם שק מלט...ואז מצאתי אהבה חדשה.. יצרתי אותה לאט, עם הרבה סבלנות, מינפתי את כל הכישורים שלי לדבר אחד.. את יכולות הצילום, הגרפיקה.. ועוד עניין קטן, הייתי ב 4 סדנאות כתיבה ומאז ומתמיד החלום הכי גדול שלי זה לכתוב סדרה...

עכשיו עם עסקי הנרות.. חייבת לציין שלראשונה החלום הזה נדחק הצידה.. כי אני פשוט מאוהבת...

ובעיקר אני מאוהבת בזכות הגדולה שנפלה בחיקי לייצר לאנשים חוויה עם מתנה.

בפעם הבאה אספר לכם איך היה המעבר מבטון לנרות ובזכות איזו שיחת טלפון זה קרה.

שיהיה שישי שמח.. ולכל הדרים בארץ ישראל. המון שלום. והכי חשוב סדנת נרות של בטון סטורי לנפש ולנשמה